דיני הנזיקין והמטרה ההרתעתית | בעז סגל

דיני הנזיקין אינם שואפים לייצר הרתעה מרבית אלא הרתעה מיטבית. בפשטות – לא הרתעה מקסימלית אלא הרתעה אופטימלית. אם כך, מהי אותה נקודת אופטימום שבין הרתעת חסר להרתעת יתר? באחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו על אודות הדין הנזיקי –  The Cost of Accidents: A Legal and Economic Analysis – הציע פרופ׳ קלברזי את הנוסחה הבאה לשם הגדרת נקודת האופטימום שאליה יש לחתור: הנקודה שבה סך עלויות התאונות (העלות החברתית של נזקי התאונות) ועלויות מניעתן (העלות החברתית שבמניעת תאונות ובהפחתת חומרת פגיעתן) הוא הנמוך ביותר. על מנת להסביר נוסחה זאת אציג את הדוגמה הבאה:

הניחו כי צומת דרכים מסוים שבו נפגשים כביש ופסי רכבת ידוע כצומת מסוכן במיוחד הגובה קורבנות רבים. בפניכן/ם מוצגות שלוש החלופות הבאות, על מנת להפוך צומת זו לבטיחותית יותר: האחת, הקמת מחסום שימנע ממכוניות לחצות את הצומת בעת שחולפת במקום רכבת. השנייה, מחסום כאמור בחלופה הראשונה, בצירוף פקח שיתריע בפני נהגי המכוניות עת שמתקרבת רכבת לצומת. השלישית, יצירת פתרון דו-מפלסי שבמסגרתו תעבור הרכבת על גשר מעל הכביש אשר ישוקע תחתיה. עוד מוצגים בפניכן/ם הנתונים הבאים:

באיזו חלופה עליכן/ם לנקוט בהתאם למשנתו של פרופ׳ קלברזי?

התשובה לשאלה זאת היא בחלופה השנייה, כיוון שאז עלות אמצעי המניעה+תוחלת הנזק הוא הנמוך ביותר (50). כפי שניתן להבין מדברים אלו, הרתעה מקסימלית מיועדת למנוע נזקים לחלוטין. הרתעה אופטימלית, לעומתה, מיועדת להביא את הפעילות לנקודת האופטימום, שבה מניעה נוספת של הנזק אינה כדאית מבחינה חברתית.

כיצד ניתן להסביר זאת? מדוע דיני הנזיקין אינם שואפים להביא את החברה למצב של אפס נזקים? תשובה אפשרית לכך היא שדיני הנזיקין – בשונה מענפי דין אחרים כמו המשפט הפלילי – עוסקים בתאונות שהן תולדה של פעילויות רצויות מבחינה חברתית (נהיגה הגורמת לתאונות דרכים, רפואה המסבה לעתים תאונות רפואיות וייצור הגורם, לפעמים, למוצרים פגומים). אם כך, הרתעה מקסימלית מתאימה נגד התנהגויות המכוונות לגרום נזקים. הרתעה אופטימלית, לעומתה, מתאימה נגד נזקים שהם תוצאת התנהגויות רצויות מבחינה חברתית. 

אז אם יש לכן/ם זמן ובא לכן/ם להתעשר אינטלקטואלית מספר שהוא masterpiece, הספר שאני מחזיק בידי בתמונה הוא אפשרות טובה.

בעז.