עובדות בעידן של אמת סובייקטיבית –

מציאות חיצונית ומשותפת ביקום של מציאות בועתית ואינדיבידואלית

עמדתי העקרונית היא כי עלינו לקבל שיש עובדות ואמיתות כלשהן בעולמנו, ולהבין שישנה מציאות חיצונית משותפת כלשהי שעליה נוכל להסכים.

הפיכתה של הגישה שלנו למידע לקלה ולמהירה יותר אינה מעידה, כמובן, על כך שהמידע שאליו אנו נחשפים הוא גם אמין יותר. מגמה זאת אף אינה מבטיחה שנדע להעריך בעצמנו טוב יותר את איכותו של המידע הרב שאותו אנו צורכים, כי אם להיפך – יותר נתונים שווה בהכרח פחות זמן להערכת מהימנותם. עולם המידע שנושא כל אחד מאתנו בטלפון החכם שלו עלול לגרום אפוא לכך שאנו נתקשה – בהינתן מידע רב שאותו אנו צורכים ומייצרים – להבדיל בין הנכון למזויף, כך שבאופן פרדוקסאלי אנו יודעים יותר – אך מבינים פחות. בקשר הדוק לכך, גישתנו המהירה לאוקיאנוסים רחבים ועמוקים של מידע היא, כמובן, אינה ערובה לכך שאנו מפרשים את המידע הרב הזה באופן זהה. פועל יוצא מכך, חוסר ההסכמה בינינו מתרחב והולך, וביטויו לא רק בשאלות הערכתיות, כי אם גם בשאלות עובדתיות – והנה לנו עולם שבו לכל אחד מאתנו מציאות בועתית משלו, המעוצבת בידי המידע הרב שאליו הוא נחשף, שאותו הוא צורך ושלו הוא מעניק פרשנות סובייקטיבית. מי מתחזק את עולם המציאויות הבועתיות הזה, ושומר שאלה לא תתפוצצנה? אנו חיים בבועות מבודדות ומקוטבות של מידע גם משום ששליטי הרשת – גוגל, פייסבוק, טוויטר וכדומה – אינם מזינים כל אחד מאתנו באותם מידעים מכל סוג שהוא, אלא רק במידע מסוים ה"מותאם" באופן אישי ופרטני עבורנו ועבור מה שבו אנו מעוניינים. מאליו מובן שהפרסומות שאותן אנו קוראים ברשת והחדשות שמזינות אותנו כל העת מעוצבות בידי שליטי הרשת, באופן שיספק את מאוויינו ויגשים את העדפותינו. באופן זה, אנו מוזנים שוב ושוב בעובדות ובמידעים סלקטיביים, שאולי תואמים את חשקינו אך אינם משקפים את מלוא המציאות, ואלו מתחזקים את מציאותנו הבועתית.

אני סבור שגם בעולם של מציאויות בועתיות עלינו לקבל שיש מחוצה לבועות הללו עובדות ואמיתות משותפות כלשהן. מהלך הטיעון של מתנגדי גישה זו – בדבר קיומן של עובדות אובייקטיביות ומשותפות – יכול להיות זה: לעולם לא נוכל לפוצץ את מציאותנו הבועתית, כיוון שאנו לא מסוגלים לחמוק מהטיותינו ומהשקפותינו האישיות – המתוחזקות היטב גם על-ידי שליטי הרשת – ולכן אמת אובייקטיבית היא אינה אלא אשליה. היא אינה קיימת או למצער קיימת, אך לעולם לא נוכל להסכים עליה. אם אכן כך, אין זה פלא שבספרו של ג'ורג' אורוול – 1984 – שוטר המחשבה אובריאן מענה את וינסטון סמית (לאחר ששוכנע שמלחמה היא שלום, שבורות היא כוח ושחרות היא עבדות) כדי שיאמין גם ששתיים ועוד שתיים הם חמש. הטיעון זה – בדבר היעדרה של אמת אובייקטיבית כלשהי – הוא לדעתי מפתה ומשחרר, משום שהוא מעניק לכל אחד מאתנו את החירות לייצר לעצמו אמת אישית ולגיטימית משלו, אך עמדתי היא שהוא שגוי ואינו מבסס את העמדה האמורה.

השגיאה המרכזית בטיעון, מקורה בטשטוש הגבול בין הקושי להיות בטוחים באמת, לבין אי-הייתכנות שלה. בכל הכבוד, הקושי שלנו להיות בטוחים בעובדות מסוימות הוא אינו הוכחה להיעדר קיומן. יתר על כן, ישנן עובדות מגוונות שעליהן נוכל להסכים, אפילו חיים אנחנו בעידן מציאויות בועתיות ומקוטבות: שיסוף גרונו של אדם עלול להביא למותו; ללא עזרים כלשהם, יתקשו בני האדם לחיות במצולות כפי שחיים בהן הדגים ועוד. ישנן עובדות מסוימות שהיעדר הסכמה עליהן עלול להיות מסוכן. זהו המצב, למשל, אם יהיה מי שיבקש לייצר לעצמו מציאות בועתית בעלת אמת סובייקטיבית שלפיה שיסוף גרונו של אדם בריא ומאושר משפר את איכות חייו ומשיא את בריאותו ורווחתו. במילים אחרות, על אף שאמת ועובדות, שאינן יחסיות, נתונות תחת מתקפה ומגננה, ולמרות שהמדיה החברתית על שלל מעלותיה אפשרה לכך שההבדל בין עובדות מבוססות לדעות והערכות יעומעם, ישנן עדיין אמיתות ועובדות כלשהן: כוכב לכת ארץ – אליפטי ואינו שטוח; האקלים – משתנה ואינו קבוע; והזמר מייקל ג'קסון – מת ואינו עוד בן החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *